ב-7 באוקטובר 2023, ההתנגדות הפלסטינית פתחה במתקפת נגד נגד הכוח הקולוניאלי שמנסה למחוק את העם הפלסטיני חומרית וסמלית כבר למעלה מ-70 שנה. בתגובה לעשורים של הרס אתני, ובשנה שכבר ראתה מספר שיא של ילדים שנרצחו, פלסטינים בעזה פרצו את הגדר שהטיל הכיבוש שאסרה עליהם לשוב לביתם.
בפעם האחרונה שהתקרבו לגדר הזו, לא חמושים, מאות מהם נהרגו. הפעם, הם היו מוכנים, וכיוונו לחיילי הכיבוש, נטרלו ולקחו שבי מאות מהם. מטרות ההתנגדות המוצהרות: לשחרר את אלפי השבויים הפלסטינים, לעצור את שיתוף הפעולה של הרשות ברמאללה עם האויב ולהסיר את המצור על עזה, כאבני דרך לשחרור.
המושבה ניצלה את הפאניקה והטענות לפשעי מלחמה קיצוניים כדי להגיב בכוח חסר אחריות, ואף גרמה להרג בקרב אוכלוסייתה שלה. עד היום לא ידוע כמה לא-לוחמים ישראלים נהרגו על ידי המושבה עצמה, כמה על ידי פלסטינים שאינם משוייכים וכמה על ידי חברי חמאס. חמאס הכיר בטעויות, הצהיר כי "הלוחמים הפלסטינים השתדלו להימנע מפגיעה באזרחים" כחלק מ"מחויבותם הדתית והמוסרית", וקרא לחקירה בינלאומית של "כל הפשעים שבוצעו בפלסטין הכבושה". המושבה סירבה והמשיכה בפרק האחרון של רצח העם בן 78 השנים שלה בפלסטין, והרחיבה עוד יותר את תוקפנותה ללבנון, סוריה, איראן, תימן וקטר.
שלוש שנים לאחר מכן, אנו רואים את האבדות העצומות שהאויב גרם להן. אי אפשר לקחת אותן כמובן מאליו או לראות בהן אך תוצאה בלתי נמנעת של הכיבוש. יש לחלוק להן כבוד. החיים הם קדושים. לפלסטינים יש דעות שונות לגבי 'שיטפון אל-אקצא'. דעתנו שלנו לא משנה, אנחנו יכולים לכבד את האבדות האלה על ידי הבטחה שלא היו לשווא—כלומר, על ידי עשיית כל שביכולתנו לפרק את המושבה הג'נוסידית.
שלוש השנים האחרונות שינו לחלוטין את מאזן הכוחות. במובנים מסוימים, לטובת המושבה, ובאחרים לטובת הפלסטינים. מה שעלינו לעשות הוא להכיר בשינויים הללו ולהתייחס אליהם. מצד אחד, המושבה לקחה חירויות חסרות תקדים במדיניותה הקולוניאלית בעזה ובשאר פלסטין. "מפת הדרכים לעזה ולפלסטין" ו"הערות ותוספות למפת הדרכים של ה-PFLP להצלה לאומית", שפורסמו לאחרונה על ידי יוזמת המדינה הדמוקרטית האחת ומתאמיה, מציעות צעדים מעשיים ברמה זו.
מצד שני, חל שינוי בדעת הקהל העולמית נגד המושבה. פלסטין לא צריכה רק לצפות בשינוי הזה ולברך עליו. עליה להוביל ולארגן מאמצים סביב חזון ברור: האלימות הזו היא ישראל—אין ישראל אחרת. בואו נפרק אותה יחד. יתרה מזאת, 'שיטפון אל-אקצא' הוכיח כי הטענה היסודית של הציונות—שיהודים זקוקים למדינה בלעדית להם כדי להיות בטוחים—היא שקרית. הקמת מדינת מתנחלים יהודית מטילה אפליה על בסיס זהות ודורשת אלימות מתמדת כדי לשמור על הדומיננטיות. משתי הסיבות הללו, היא מטבעה לא בטוחה. בעיקר וקודם כל, עבור אלה שהיא מנסה לשלוט בהם. אבל אפילו עבור אלה שהיא טוענת להגן עליהם. אז איזו הצדקה יש לקיומה של מדינה בלעדית ליהודים?
אסור לנו רק לצפות בכישלונות של טענות המושבה. עלינו לאתגר את הלגיטימיות המוצהרת שלה על ידי קידום האלטרנטיבה ההפוכה והיסודית לה: מדינה פלסטינית דמוקרטית אחת שאינה מעניקה זכויות על בסיס זהות ומגנה על זכויות על בסיס אזרחות. הזמן ל"פתרונות" חצי-אפויים נגמר. ה'שיטפון' של ההתנגדות והשמדת העם על ידי המושבה חשפו את האבסורד שלהם. הפלסטינים חייבים להחיות את חזונם ההיסטורי לשחרור ולהתארגן סביבו. בעלי ברית ברחבי העולם חייבים להתיישר עמו.
