הצהרת "יוזמת מדינה דמוקרטית האחת"
16 בינואר 2025
בהקלה עצומה אנו בעזה, בשאר פלסטין ובתפוצה הפלסטינית מברכים על הפסקת מלחמת ההשמדה האתנית שהושתה על עמנו, וכן על הנסיגה הצפויה של כוחות הכיבוש מרצועת עזה ושחרור פלסטינים מבתי הכלא של הישות הקולוניאלית. בחודשים האחרונים סבלנו מהפצצות כמעט בכל שעה, ירי צלפים, הרעבה, גירוש, מאסר והרס תשתיות קריטיות בתחומי בטחון, בריאות, חשמל, מים, ביוב ועוד – כל אלו הם סימנים של רצח עם. מספר הקרבנות שלנו מונה עשרות אלפים ועלול לעבור את רף ה-100,000, בעוד מספר הפצועים נמנה במאות אלפים. התנגדות עמנו נמשכה עד הרגע האחרון וגרמה לאבדות יומיות לצבא הכובש מה שבוודאי השפיע על תנאי ההסכם. בינתיים, לבנון וסוריה, שתיים ממדינות אזור א-שאם שמהוות חלק אורגני והיסטורי מארץ ישראל, גם הן סבלו מכיבוש והרס מצד מכונת המלחמה הציונית, כפי שקרה מאז 1948.
ההשמדה המשודרת בשידור חי, הרועשת והאלימה, אולי הסתיימה, אך הכוונה עדיין שם. עבור הציונות, האלימות היא כלי בידי הפרויקט הקולוניאלי-התיישבותי. עבורנו, הפסקת רצח העם אינה המטרה הסופית. אם לא ננצח את הפרויקט הקולוניאלי מהשורש, הפרקים הבאים יהיו מכוערים באותה מידה. כקולוניה-התנחלותית, ישראל מבוססת על שלושה יסודות: (1) גרוש ילידי הארץ ומניעת חזרתם (2) הבאת מתיישבים להחליפם, ו-(3) אפליה בין תושבי הארץ על בסיס זהותני — כל שלושת ההיבטים מבוססים על זהות. כדי שההשמדה האתנית תסתיים לחלוטין ולא רק תעצר לזמן מה, יש לפרק את שלושת היבטי הקולוניאליזם הללו. המדינה המתיישבת המגדירה את עצמה כ"בלעדית לעם היהודי" חייבת להתפרק ולהתחלף באנטיתזה המוחלטת שלה: מדינה פלסטינית אחת לכלל אזרחיה. החזון הזה לא רק יציל פלסטינים: הוא גם יציל את היהודים, שהפרויקט הציוני השתמש בהם למטרות קולוניזציה וכך הציב אותם בקו האש של ההתנגדות, בכך שיפתח בפניהם את האפשרות להפוך ממתיישבים לאזרחים.
זה מטיל על העם הפלסטיני, על הישראלים האנטי-ציוניים, על אלו שנפגעים ישירות מקיומה של המושבה באזורנו, ועל אלו התומכים בנו במדינות ערביות ולא ערביות, אחריות כבדה להמשיך את המאבק עד לפירוקה של ישות הקולוניאליסטית והרוצחת הזו. מבחינה מעשית, זה אומר שבראש ובראשונה שיש לנטוש את כל ה"פתרונות" שמנסים לתת מענה רק לאחד משלושת היסודות של הציונות —בין אם זה שתי מדינות, מדינה דו לאומית, קונפדרציה, שוויון זכויות בתוך המבנה הקולוניאלי, או אחרים. החזון הפלסטיני המקורי של מדינה דמוקרטית אחת מהנהר עד הים חייב לעמוד במרכז השיח שלנו, וכל המאמצים שלנו —בין אם זה התנגדות חמושה, פעולה ישירה, חרם, מלחמה תרבותית ותקשורתית, לובי פוליטי, מאבק משפטי ועוד— חייבים להתמקד בו.
שנית, כישלון המאמצים הפלסטיניים ובעלי בריתם לעצור את רצח העם חייב להיות נושא לחקירה בלתי שיפוטית אך רצינית וביקורתית. בשעה שאנחנו נוצרים רגעים אלו של שלום זמני, עלינו לוודא שאנחנו משאירים מאחור דפוסי פעולה ישנים ולומדים מטעויות. בנוסף לכשל להעמיד חזון שחרור לטווח ארוך, טעויותינו כוללות גם את הדרישה מה"רשות הפלסטינית" ומהמשטרים הערביים להתנגד לרצח העם במקום להתארגן בכדי לקרוא עליהן תגר; האמונה בדיבור שכור-נצחון של הרפובליקה האסלאמית של איראן על "אחדות החזיתות"; ואימוץ השיח הזהותני של איראן אשר מחקה את הפוליטיזציה הציונית של הזהות במקום לקרוא עליה תגר; הכשל בתיאום המאמצים להתמודד עם גל הנורמליזציה במדינות ערב ונגד ההסברה הציונית ב"מערב" ובקרב המתיישבים עצמם; והבחירה בפעילות עצמאית או בקבוצות סולידריות במקום להתארגן בתנועות פוליטיות שמתאמות ביניהן את חזונן ואת פעולותיהן.
על כן, יוזמת מדינה דמוקרטית אחת קוראת לכולם —במיוחד, אך לא רק, לאלו במעמדות שלטון והשפעה— לשקול ברצינות את הנאמר למעלה. רצח העם נעצר לעת עתה, אך הפרויקט הקולוניאלי אינו עוצר. אחריותנו הקולקטיבית היא להתאחד סביב חזון פוליטי רדיקלי לדקולוניזציה בפלסטין, באזור ובעולם.
