האזור שלנו נתון לאלימות שיטתית, שנועדה לפרק את החברות שלנו על בסיס זהות, להביא לעוני ולשעבוד שלהן בתוך רשתות של לקוחות, ולהשתלט על אדמותינו ומשאבינו כדי לשרת את האינטרסים של ההון והקולוניאליזם. טיהור אתני, רצח עם, תוכניתו של טראמפ לעזה ולפלסטין, וההתנכלות למדינות באזור – כל אלה נכללים בהקשר זה. הכיבוש בפלסטין אינו יכול להיות מנותק מחברות אחרות באזור. העצמת עמי האזור באמצעות משאביהם והחלטותיהם היא צעד בסיסי לקראת תבוסת הפרויקט הציוני. לפיכך, התגובה לפרויקט מדכא זה חייבת להיות שיטתית ומחושבת היטב.
בהתאם לכך, ארגונים, אישים פוליטיים ואנשי תרבות מפלסטין, מצרים, ירדן, סוריה ולבנון השתתפו באירוע פוליטי שנערך ב-18 וב-19 באוקטובר בביירות – מאחר שלא היה אפשר לקיימו בפלסטין – במטרה לקדם פרויקט פוליטי משחרר ודמוקרטי. להלן נציג כמה מהדברים שנדונו באירוע.
פרויקט חלופי לסדר הקיים
פרויקט השחרור אינו מורכב מסיסמאות, מביקורת גרידא על השלטונות הקיימים או מדרישות מהם. אלא הוא מהווה חלופה לסדר הקיים, המציגה בחירות והכרעות פוליטיות וכלכליות ספציפיות שנועדו להשיב את הלכידות החברתית, ולשחרר את האדמה שנגזלה ואת האנשים הלכודים במרדף אחרי פרנסה. במילים אחרות, זה חייב להיות פרויקט אלטרנטיבי לסדר הקיים, שנועד לפרק את יחסי הכוח הקיימים.
בפלסטין בפרט, אין מקום לפשרות עם הפרויקט הציוני, כמו בעיית שתי המדינות או השאיפה לשוויון זכויות עם המתנחלים. אולם ההתנגדות המזוינת לא יכולה להישאר אמצעי העימות היחיד, במיוחד מול אויב שנאבק בנו באמצעים נרטיביים, כלכליים, תקשורתיים, פוליטיים ועוד. עלינו לכוון את מאמצינו כך שנוכל להתעמת עמו בכל הזירות הללו, מבלי להזניח את ההתנגדות המזוינת.
אמצעי העימות הללו חייבים להיות מונחים על ידי פרויקט המהווה את האנטיתזה לפרויקט הציוני. דבר זה מדגיש את הבחירה להחיות את החזון ההיסטורי לשחרור של מדינה פלסטינית דמוקרטית אחת, מהנהר ועד הים, חזון שמנהיגי ההתנגדות דגלו בו במשך עשרות שנים, כולל בשנתיים האחרונות. עם זאת, במקביל, הדבר כרוך בבעיות ובסיכונים שיש לקחת בחשבון.
הפיצול של עמינו על ידי הקולוניאליזם ופירוק המרחב החיוני שלנו הם אמצעי לאכיפת ההגמוניה. לכן, פרויקטים פוליטיים באזורנו חייבים להכיר בקשר האורגני בין החברות שלנו ולפעול לבניית חזית החוצה את הגבולות הקולוניאליים כדי ליצור מאבק משותף, מבלי להזניח את הסוגיות המקומיות.
פרויקט המגן על החברה מפני פיצול זהותי
זהות אישית או קולקטיבית היא מה שמבדיל אותנו מאחרים. לכן, הפוליטיזציה של הזהות היא בהכרח גורם מפלג. כוחות קולוניאליים השתמשו בנשק זה וממשיכים לעשות זאת כדי לפצל חברות ברחבי העולם. אנו רואים ביטויים שונים של זהותנות זו באזורנו: ירדנית/פלסטינית בירדן; המערכת העדתית בלבנון; משטרי אסד ואל-ג'ולאני, הממשל האוטונומי וכוחות דה פקטו אחרים בסוריה; החלוקה העדתית של עיראק; השימוש הזהותי כנשק על ידי טורקיה ואיראן, וכמובן הכיבוש והקולוניזציה הציוניים בפלסטין.
לפיכך, יש צורך בניתוק מפרויקטים המבוססים על זהות. עלינו לאמץ פרויקט שהוא האנטיתזה לכך, כלומר מדיניות ספציפית להגנה על החברה ולשיקום הלכידות שלה, ברמת הגבולות המנהליים, חלוקת הכוחות והמשאבים המקומיים, תוכנית הלימודים הן מבחינת תוכן והן מבחינת אחדות, הבטחת זכויות בסיסיות כגון בריאות וחינוך, חוק הבחירות, וארגון מפלגות, איגודים וקבוצות אינטרס אחרות, כך שהחברה תוכל להתארגן סביב האינטרסים שלה. זה מחייב גישה מחושבת לפרויקטים זהותיים באזור. במקום לנקוט עמדה שטחית ומוחלטת בעד או נגד מדינות כמו טורקיה או איראן, עלינו להכיר בהשפעת הפרויקטים שלהן, לזהות את נקודות ההשקה והסתירה בינן לבין הפרויקט המשחרר והדמוקרטי שלנו, ולטפל בהן על בסיס זה.
כלכלה יצרנית לחברה חופשית
כלכלה יצרנית ומתפתחת מגנה על הפרט מפני תלות לקוחנית במנהיגים או ברשויות, ומגנה על החברה כולה מפני תלות חיצונית. הכלכלה אינה אפוא עניין טכני שניתן להשאיר בידי "מומחים", אלא צורך הכרחי לבניית חברה חופשית. הכלכלה היא לב ליבו של כל פרויקט משחרר ודמוקרטי.
הקפיטליזם מבוסס על הרעיון שבעלי ההון נהנים מעמלם של הפועלים. לכן, הוא מדכא במהותו. הצטברות ההון מאפשרת מונופול על הקליינטליזם, התקשורת והכוח הארגוני, וכיוצא בזאת מונופול על קבלת ההחלטות הפוליטיות. הקפיטליזם ממלא תפקיד מרכזי בכיבוש פלסטין, ברצח העם ובקיומם של משטרים ערבים ריאקציוניים. לכן, השחרור והדמוקרטיה מנוגדים לו. יש גם צורך לרכוש כלים אנליטיים מדעיים במקום להחזיק בדוקטרינות נוקשות הנחשבות בלתי תלויות בנסיבות ומעל לכל ביקורת.
התארגנות סביב הפרויקט
אף פרויקט לא יראה אור ללא מאמציהם של מספר מספיק של אנשים הפועלים להטמעתו. לכן, על חברי החברה שלנו להתארגן. משמעות הדבר היא חריגה ממסגרות הפעולה הרגילות לפחות בשלושה מישורים: ראשית, מעבר למאבק אישי, שהוא לעתים קרובות אליטיסטי ומתמצה בפעילות דיגיטלית ברשתות החברתיות, לכיוון הצטרפות לארגונים פוליטיים. הדבר מחייב הבנה של התנגדות הרוב המכריע של החברה לארגון פוליטי כצעד ראשון לטיפול בהתנגדות זו. אנו קוראים למעורבות בארגונים פוליטיים המוציאים לפועל פרויקט משחרר ודמוקרטי.
שנית, על הקבוצות הפוליטיות הקיימות לאמץ פרויקט פוליטי משחרר ודמוקרטי. הדבר מחייב להקדיש זמן להגדרת מטרות ארוכות טווח, מבלי להזניח את המטרות המיידיות. כמו כן, הדבר מחייב פיתוח הידע והיכולת הביקורתית לנתח את המציאות, להגדיר את הפרויקט ולאחר מכן להתארגן סביבו. אנו קוראים לקבוצות הפוליטיות באזורנו לעשות זאת.
שלישית, יצירת רשתות ושיתופי פעולה בין קבוצות החולקות, בדרגות שונות, חזון פוליטי. הדבר מחייב דיון בין כוחות שונים על החזון הפוליטי או הפתרון הרצוי. כמו כן, הוא מחייב עבודה משותפת על פרויקטים פוליטיים ספציפיים. דוגמה בולטת לכך היא קרן התקשורת "מוג'תמע", שאנו קוראים לכולם לתמוך בה בכל האמצעים. אנו מציעים גם להתחיל בעבודה על יצירת מרחב להחלפת רעיונות לקראת מאמץ משותף בתחומי התקשורת, החינוך והשטח. אנו קוראים למי שרוצה להקדיש זמן לעבודה זו ליצור איתנו קשר כדי להמשיך בקידום פרויקט פוליטי משחרר ודמוקרטי וארגון סביבו.
ההקלטה של האירוע זמינה (בערבית) בערוץ YouTube שלנו. אנו מזמינים גם אתכם להירשם ולהצטרף למאמצינו.
קבוצות ויחידים משתתפים: אחמד ג'בר (חבר בליגת הפעולה המהפכנית), אלכסיס חדד (חבר באזרחים במדינה), ביסאן אדואן (עיתונאית פלסטינית), חסן מוסטפא (רכז תנועת המהפכה הסוציאליסטית), חסן שאהין (סופר ועיתונאי פלסטיני), חיאן ג'אבר (חבר ב"פלסטין חילונית ודמוקרטית אחת"), הישאם אל-בוסתאני (סופר, אקדמאי ומייסד "גז את הכיבוש האויב"), איאד ח'ליף (עיתונאי), ג'אבר סולימאן (חוקר וחבר מייסד במרכז לזכויות פליטים/Aaidun – לא יכול היה להשתתף), ג'וזף דאהר (אקדמאי ופעיל שמאלני ממוצא סורי), מרואן רדוואן (חבר בליגת הפעולה המהפכנית), מוחמד זראיי (מתאם יוזמת המדינה הדמוקרטית האחת), מוזנה שיחבי (יועצת לשעבר של אש"ף), עובדה קסר (חבר בקמפיין לחרם על תומכי "ישראל" בלבנון), ריקרדו מוהרז (נשיא האיחוד הפלסטיני באמריקה הלטינית – לא יכול היה להשתתף), סלאח עבדלטי (ראש הוועדה הבינלאומית לתמיכה בזכויות הפלסטינים), סלמה אלחאפי (מתאמת יוזמת המדינה הדמוקרטית האחת), סוהיל יאסין (מתאם יוזמת המדינה הדמוקרטית האחת)